"וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" – מהי כפרה ומיהו המכפר? | הרב אלי קפלן
שירת האזינו מתארת בצורה קשה ביותר את המרידה של עם ישראל: "וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ" (לב, טו). ולאחר מכן היא מתארת את העונש שהעם יקבל כתוצאה מכך: "מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה" (לב, כה), ולאחר מכן באה ההבטחה שגם הגויים שיעשו רע לישראל יקבלו את עונשם: "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו", ובסופה של השירה באה ההבטחה "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".
מהי המשמעות של כפרה זו? רש"י מסביר: "ויפייס אדמתו ועמו על הצרות שעברו עליהם, שעשה להם האויב. וכיפר: לשון ריצוי ופיוס, כמו 'אכפרה פניו' – 'אניח לרוגזיה''. דהיינו, הקב"ה מפייס ומרצה את עם ישראל על שעבר מפני שהיה צריך לקבל את עונשו. הסבר חדשני זה, השונה באופן מהותי מכל ההסברים שנתנו הפרשנים, טעון ביאור.
מדוע הקב"ה צריך לפייס את עם ישראל על כך שנתן להם עונש שהיו ראויים לו?
מחנך או מנהיג טוב נבחן בכך שמונהגיו שומעים לדבריו והולכים אחריו. כאשר מנהיג מגיע למצב שבו הוא צריך לתת עונש, הדבר מעיד על כך שלא הצליח להעביר את המסר שלו כראוי, הוא איננו יוצר את תחושת האמון הנדרשת על מנת להנהיג.
העונש שניתן למי שהתנהג שלא כראוי הוא בלית ברירה. הוא בא כדי לגרום לאדם להתעורר ולעשות את מה שמצופה ממנו.
לכן ראוי לו למי שנותן עונש להצטער על כך שהוא נאלץ להעניש, ומתוך כך יש סיכוי טוב יותר שמי שמקבל את העונש יבין שאכן, הכול נעשה לטובתו. מתוך כך גובר גם הסיכוי שיחזור למוטב.
כשם שהדברים נכונים ביחס לכל אחד מאתנו, כך הם נכונים כלפי ריבונו של עולם.
כך היה לאחר המבול. כאשר הקב"ה מבטיח שלא יהיה עוד מבול, כך היה לאחר חטא העגל, כאשר הקב"ה מלמד את משה את י"ג מידות רחמים, שהן עקרונות הנהגתו של הקב"ה בעולמו. כך גם בשירת האזינו, לאחר התוכחה הקשה ולאחר העונשים הכבדים – בא שלב הכפרה, של הריצוי והפיוס.
מדוע בעצם הגיע עם ישראל למצב של חטא קשה, עד שנאמר עליו "'שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ"? הסיבה לחטא הכבד טמונה בקושי במציאת האיזון הנכון בין הנשמה לגוף הגורם לחטא. שניהם, הנשמה והגוף, הם יציריו כפיו של הקב"ה, ולכן גם הוא, כביכול, שותף בהיתכנות מציאות החטא בעולם. לפיכך, גם הוא לוקח על עצמו אחריות על המציאות המורכבת הזו ומבקש לפייס ולרצות את עם ישראל.
זוהי מהותו של יום הכיפורים. בקשת כפרה ומחילה שלנו מהקב"ה על מה שלא עשינו כראוי, אולם יחד עם זאת, 'עיצומו של יום מכפר' גם ללא תשובה, כי גם בורא עולם לוקח, כביכול, אחריות על מצבו של האדם החוטא ,כי "אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא".
זהו ייחודו של יום הכיפורים. "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ."
