תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב' הפסוק הראשון שילד לומד. למה דווקא הוא? | הרב אלי קפלן
פסוק זה מבטא בצורה השלמה ביותר את החיבור של עם ישראל לתורה משני הצדדים שלו.
מצד אחד,התורה היא ציווי אלקי שניתן לנו על ידי משה רבנו בהר סיני. אולם מקור זה איננו מספיק לנו בכדי להתחבר לתורה בצורה שלמה שהרי הוא חיצוני לנו ובא כדבר מחייב, לכן ממשיך הפסוק ואומר 'מורשה קהילת יעקב' - התורה היא ירושה לנו מאבותינו. יעקב אבינו הוא זה שבנה את עם ישראל והוא זה שידע כיצד לבנות את המשפחה שלו ולהפוך אותה לקהילה ולעם. הציווי האלקי הוא ראשוני מבחינה אמונית אולם הוא בא כתוצאה מקשר פנימי עמוק שבין הקב"ה לבין אבותינו,אברהם יצחק ויעקב. המדרש מסביר את הפסוק 'תורה ציווה לנו משה- לא ממשה לבד אנו אוחזים את התורה,שאף אבותינו זכו בה,שנאמר 'מורשה קהילת יעקב'. החיבור של עם ישראל לתורה נובע משני כיוונים המשלימים זה את זה. הציווי האלקי דרך משה רבנו במעמד הר סיני יחד עם הקשר הפנימי העמוק שהוא כמו ירושה שאיננה תלויה בזכות של אדם או דור מסויים,אלא קשורה בקשר פנימי שאיננו ניתן לניתוק. כפי שמסביר רש"י: 'תורה אשר ציווה לנו משה,מורשה היא לקהילת יעקב, אחזנוה ולא נעזבנה' (ביטוי מיוחד זה לקח רש"י מדברי המדרש (עיין ליקוטי שיחות לרבי מליובאויטש כרך כי המסביר שמקורו של ביטוי זה הוא מהביטוי 'אחוזה' או 'ארץ אחוזתכם' שנאמר בעניין קרקע שאיננה ניתנת להמכר לצמיתות כי אנו אוחזים בה ,כרך כ
'תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב' הפסוק הראשון שילד לומד. למה דווקא הוא?
פסוק זה מבטא בצורה השלמה ביותר את החיבור של עם ישראל לתורה משני הצדדים שלו. מצד אחד,התורה היא ציווי אלקי שניתן לנו על ידי משה רבנו בהר סיני. אולם מקור זה איננו מספיק לנו בכדי להתחבר לתורה בצורה שלמה שהרי הוא חיצוני לנו ובא כדבר מחייב, לכן ממשיך הפסוק ואומר 'מורשה קהילת יעקב' - התורה היא ירושה לנו מאבותינו. יעקב אבינו הוא זה שבנה את עם ישראל והוא זה שידע כיצד לבנות את המשפחה שלו ולהפוך אותה לקהילה ולעם. הציווי האלקי הוא ראשוני מבחינה אמונית אולם הוא בא כתוצאה מקשר פנימי עמוק שבין הקב"ה לבין אבותינו,אברהם יצחק ויעקב. המדרש מסביר את הפסוק 'תורה ציווה לנו משה- לא ממשה לבד אנו אוחזים את התורה,שאף אבותינו זכו בה,שנאמר 'מורשה קהילת יעקב'. החיבור של עם ישראל לתורה נובע משני כיוונים המשלימים זה את זה. הציווי האלקי דרך משה רבנו במעמד הר סיני יחד עם הקשר הפנימי העמוק שהוא כמו ירושה שאיננה תלויה בזכות של אדם או דור מסויים,אלא קשורה בקשר פנימי שאיננו ניתן לניתוק. כפי שמסביר רש"י: 'תורה אשר ציווה לנו משה,מורשה היא לקהילת יעקב, אחזנוה ולא נעזבנה' (ביטוי מיוחד זה לקח רש"י מדברי המדרש (עיין ליקוטי שיחות לרבי מליובאויטש כרך כי המסביר שמקורו של ביטוי זה הוא מהביטוי 'אחוזה' או 'ארץ אחוזתכם' שנאמר בעניין קרקע שאיננה ניתנת להמכר לצמיתות כי אנו אוחזים בה ,כרך כט,ע"ש) בגלל הקשר העמוק שלנו לתורה עוד לפני שהיא נתנה לנו כציווי בהר סיני ,כי היא ירושה לנו מאבותינו, אנו אוחזים בה ולא עוזבים אותה במשך אלפי שנים. אולם ישנו מושג נוסף המופיעה בפסוק זה בפעם היחידה בתורה 'קהילת יעקב'. המילה 'קהל' במשמעותו הרחבה מופיעה בתורה מספר פעמים 'הקהל את העם..' ועוד,אולם 'קהילה' איננה 'קהל'. קהל פרושו הרבה אנשים הנמצאים במקום אחד ללא קשר פנימי מוכרח בניהם,הם באו לשמוע דברי תורה,או באו לשמוע דרשה הרצאה או כל דבר אחר.'קהילה' חיבור פנימי של אנשים שונים מתוך מטרה משותפת ומתוך רצון להתחבר אחד לשני. כדי ליצור קהילה עלינו להיות בבחינת 'יעקב' שהוא בא מן המילה 'עקב' 'ויעקבני זה פעמיים'. יעקב ידע להנמיך את עצמו ולהיות העקב שעליו עומד האדם כולו,להעלים עין כשצריך,לבטל את דעתו כשצריך,כי רק כך הוא הצליח להקים משפחה ולשמור על שלמותה,מתוך כך הוא הפך גם להיות 'ישראל' 'כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל'. יכולת עמידה והתעקשות על הדברים החשובים באמת יכולה להתקיים רק כאשר יש חיבור בין ענוותנו של יעקב למנהיגותו של ישראל. הציווי האלקי שניתן לנו על ידי משה מצליח להתקיים במשך אלפי שנים בזכות היכולת שלנו להיות 'קהילת יעקב' , היכולת לשמור על קהילה חמה,מחוברת ואוהבת. כי כי בכך אנו מבטאים את ה'מורשה' שלנו את השמירה על המורשת הזו לאורך ההיסטוריה כולה. בגלל הרעיון העמוק הזה נוהג עם ישראל ללמד את הפסוק הזה לכל תינוק ברגע שהוא מתחיל לדבר.כפי שפוסק הרמב"ם : (הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה ו): "מאימתי אביו חייב ללמדו תורה? משיתחיל לדבר מלמדו 'תורה צוה לנו משה' וש'מע ישראל' '. (עיין בגמרא סוכה,מב,א) פסוק זה קודם אפילו ל'שמע ישראל' כי הוא הבסיס שעליו אפשר ללמוד תורה בשמחה מתוך חיבור פנימי. החיבור בין שמחת תורה לפרשת וזאת הברכה באופן חיצוני הוא בגלל שזו היא הפרשה המסיימת את התורה,אבל באופן הפנימי יותר פסוקי הפתיחה של הפרשה עוסקים בנתינת התורה ובחיבור של עם ישראל לתורה מתוך הכח הסגולי המיוחד של עם ישראל. חיבור שאיננו בר ניתוק כלל. זוהי מהותה של שמחת תורה . מתוך שמחה זו יכול עם ישראל לקבל את ברכותיו של משה באחדות שלמה,בגלל הקשר העמוק שלנו לתורה עוד לפני שהיא נתנה לנו כציווי בהר סיני ,כי היא ירושה לנו מאבותינו, אנו אוחזים בה ולא עוזבים אותה במשך אלפי שנים. אולם ישנו מושג נוסף המופיעה בפסוק זה בפעם היחידה בתורה 'קהילת יעקב'. המילה 'קהל' במשמעותו הרחבה מופיעה בתורה מספר פעמים 'הקהל את העם..' ועוד,אולם 'קהילה' איננה 'קהל'. קהל פרושו הרבה אנשים הנמצאים במקום אחד ללא קשר פנימי מוכרח בניהם,הם באו לשמוע דברי תורה,או באו לשמוע דרשה הרצאה או כל דבר אחר.'קהילה' חיבור פנימי של אנשים שונים מתוך מטרה משותפת ומתוך רצון להתחבר אחד לשני. כדי ליצור קהילה עלינו להיות בבחינת 'יעקב' שהוא בא מן המילה 'עקב' 'ויעקבני זה פעמיים'. יעקב ידע להנמיך את עצמו ולהיות העקב שעליו עומד האדם כולו,להעלים עין כשצריך,לבטל את דעתו כשצריך,כי רק כך הוא הצליח להקים משפחה ולשמור על שלמותה,מתוך כך הוא הפך גם להיות 'ישראל' 'כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל'. יכולת עמידה והתעקשות על הדברים החשובים באמת יכולה להתקיים רק כאשר יש חיבור בין ענוותנו של יעקב למנהיגותו של ישראל. הציווי האלקי שניתן לנו על ידי משה מצליח להתקיים במשך אלפי שנים בזכות היכולת שלנו להיות 'קהילת יעקב' , היכולת לשמור על קהילה חמה,מחוברת ואוהבת. כי כי בכך אנו מבטאים את ה'מורשה' שלנו את השמירה על המורשת הזו לאורך ההיסטוריה כולה.
בגלל הרעיון העמוק הזה נוהג עם ישראל ללמד את הפסוק הזה לכל תינוק ברגע שהוא מתחיל לדבר.כפי שפוסק הרמב"ם : (הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה ו): "מאימתי אביו חייב ללמדו תורה? משיתחיל לדבר מלמדו 'תורה צוה לנו משה' וש'מע ישראל' '. (עיין בגמרא סוכה,מב,א) פסוק זה קודם אפילו ל'שמע ישראל' כי הוא הבסיס שעליו אפשר ללמוד תורה בשמחה מתוך חיבור פנימי.
החיבור בין שמחת תורה לפרשת וזאת הברכה באופן חיצוני הוא בגלל שזו היא הפרשה המסיימת את התורה,אבל באופן הפנימי יותר פסוקי הפתיחה של הפרשה עוסקים בנתינת התורה ובחיבור של עם ישראל לתורה מתוך הכח הסגולי המיוחד של עם ישראל. חיבור שאיננו בר ניתוק כלל. זוהי מהותה של שמחת תורה . מתוך שמחה זו יכול עם ישראל לקבל את ברכותיו של משה באחדות שלמה.