מי אנחנו
צהרון מעלה התורה

מועדונית צמ''ד – לילדים עם צרכים מיוחדים

מועדונית צמ''ד – לילדים עם צרכים מיוחדים

עמותת בית מורשת מפעילה בגאווה את מועדונית צמ"ד לילדים בעלי צרכים מיוחדים.
המועדונית היא מרחב ייחודי, מלא אהבה ונתינה, שנועד להעניק לילדים בעלי צרכים מיוחדים שמחה, הנאה ומפגש חברתי מעצים. מתוך תפיסה חינוכית וקהילתית המועדונית ממוקמת לכתחילה באולפנת צביה בעיר. במהלך השבוע עשרות נערות האולפנה חונכות ומלוות את הילדים, שזוכים לזמן של כיף, בילוי וחברה. דרך המסע הזה גם הנערות עוברות בעצמן תהליך אישי והתפתחותי, במעגלים של נתינה שמשפיעים על כל המעורבים.​

סיפורה האישי המרגש של ענהאל כליפה, סולנית להקת שלווה ובוגרת אולפנת צביה במעלה אדומים, לקויית ראייה בעצמה, מתמצת את כל הסיפור: בביקורה החוזר במועדונית פגשה את אליעד – ילד עיוור המתמודד גם עם בעיית תקשורת. ענהאל חנכה את אליעד בתור מתנדבת במועדונית בהיותה תלמידה באולפנה. לפני שש שנים נפגשו לראשונה ובמשך ארבע שנותיה בתיכון היו קשורים מאוד. במהלך הביקור אמרה ענהאל: "כששמעתי שמקימים מועדונית בתוך האולפנה, התלבטתי אם להתנדב. אני זוכרת שהודיעו בחדר האוכל שפותחים מועדונית לילדים עם צרכים מיוחדים וזה תפס אותי. התחילו בתוכי כל מיני קולות. מצד אחד חששתי מאוד. חשבתי שאולי זה גדול עלי, מצד שני אמרתי לעצמי – 'במהלך חיי, כמי שמתמודדת עם לקות ראייה קשה, עזרו לי המון אנשים טובים בדרך, ולמה שאני לא אעזור לאחרים?', ואז קיבלתי החלטה פנימית שאני יכולה ומסוגלת ושאני הולכת על זה. הודעתי לרכזת שאני רוצה לבדוק את העניין", סיפרה. "לפני שהתחלתי שמעתי על אליעד – שהיה אז בן 3 והוגדר על ספקטרום האוטיזם ובנוסף הוא גם עיוור. החלטתי להתמקד בעניין העיוורון – כי ודאי אמצא איתו שפה משותפת. טל, אמא של אליעד סיפרה לנו עליו. הוא לא כ"כ דיבר ותיקשר וכשנפגשנו בפעם הראשונה הוא בכה המון. הרגשתי שזה גדול עליי. כמעט ויתרתי על כל העניין. רגע לפני שהתייאשתי סופית, מצאתי במועדונית מסחטה ותפוזים והחלטתי לסחוט לו מיץ. הריח של התפוזים עורר אותו והוא פתאום נרגע. זו היתה נקודה של אור, החלטתי לנסות שוב. לאט לאט למדנו לתקשר אחד עם השנייה. הייתי בשוק שטל, אמא של אליעד, נותנת בי אמון – איך היא סומכת על בחורה עיוורת שתשמור על הבן שלה? זה מאוד העצים אותי וחיזק אותי. כשלמדתי באולפנת צביה מעלה אדומים, בית מורשת העניקו לנו את ההזדמנות להתנדב. קיבלתי כאן שמחה, סיפוק ענק ובעיקר הערכה גדולה, שנתנה לי בטחון עצמי ותחושת מסוגלות", סיפרה ענהאל.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן